מתוך תחושת כבוד לאבות ולאמהות של משפחתי להם היתה השאיפה וכוח הרצון לעלות לארץ למרות כל הקשיים והמצוקות ובלבם מטרה: לבנות  ליצור ולהוליד בנים ובנות. הרגשתי שחובה עלי כצעיר בין הבנים, לאחר שנוכחתי שאיש לפניי לא עשה זאת, לספר את סיפורם של חלוצים, גיבורים, אשר הכו שורשים בארץ בנו ונבנו בה, למרות כל הקשיים ומצוקת החיים.
הניצוץ שהדליק בי את  ההתלהבות לחפש ולתור אחר מקורות משפחתי נבע משאלה תמימה ששאלו בתי ענבל ובני בעז בעת גילוי מצבתה של אחותי מזל. "למה לאחותך מזל יש שם נוסף (שרה) הרשום על מצבתה"? כשסיפרתי להם את הסיבה, שאיש מלבדי לא ידע, על כך שאחותי נקראה על שם סבתי  סעדה (שרה), כולם האזינו להסבר.

והמעשה שהיה כך היה, כאשר חלתה שרה (מזל) בדלקת ריאות, ציווה הרב לשנות את שמה למזל כדי שתבריא מהמחלה.

ואכן מזל הגיעה לגיל 80 מלווה בשני שמות. בהמשך, כשקיבלתי מספר תשובות מגומגמות מנכדיי לשאלותיי: מה היה שם אבי? איך קראו לאמי? היכן נולדתי? החלטתי שזו חובתי לספר את סיפורם, לא רק כדי שיידעו נכדיי אלא כדי שיעריכו ויבינו את שורשיהם העמוקים הנטועים כאן בארץ בחירתנו.

עודד עברי, רמת גן, 2009